לא פולניה טובה


רוב חיי דברים באו לי בקלות.

כן, אני הילדה הזו שקיבלה 100 במבחנים בלי להתאמץ,

שהגיעה להישגים גבוהים בספורט ממש בקלות, שנבחרה ליו"ר מועצת תלמידים (כשרצתה),

שהיו סביבה תמיד חברים אוהבים,

שכל מה שבחרה לגעת בו, הצליח ובגדול.

חונכתי בבית- כל מה שאת רוצה, את יכולה, את תצליחי!

אמא תמיד אמרה שאני חמודה ויפה וחכמה והכל פתוח בפני.

אצלנו בבית, שום דבר לא היה קשה.

גדלתי בבית עם אמא מופלאה שיש לה רק יד אחת.

ואם אמא עושה את זה- כולם יכולים!

אז גם אם דברים נראו לאחרים קשים, אני עשיתי

ולא חשבתי שזה קשה. וגם... נו באמת, זה קשה?

תנסי לעשות את זה ביד אחת!

וגם כשעברתי אירועים בחיים שאחרים הגדירו כקשים ואפילו קשים מאוד

אני לא ראיתי זאת ככה. נו, לא הכל בשליטה שלי, דברים קורים,

מדברים, מתגברים וממשיכים הלאה. בחיוך ובשמחה.

השבוע ישבתי עם יועצת לענייני מיתוג ושיווק – אודליה גוטל המוכשרת

וכל הדברים הבוערים ה"לא קשים" צצו ועלו על פני השטח.

והיא אמרה כמה דברים מאוד מדויקים שפגעו היטב במקום הנכון.

"זה נורא קשה לך, אין לך אוויר בכנפיים" היא אמרה לי, והיא בכלל לא ידעה שאני פיה.

קשה? שאלתי... זה קשה?

"כן. זה קשה... למה זה כ"כ כך קשה להגיד שזה קשה".

רק במקום אחד אני אומרת לעצמי כל הזמן שזה קשה

וזה בסדר שזה קשה. בריצה. שם אף פעם לא קל לי.

או שזה קצת קשה או קשה או קשה מאוד. אז מה, נשברים?

לא! עכשיו תחשבתי לרוץ רק עם יד אחת!!!

ומנסה להבין איך זה יכול להיות.

כי כאן, זה רק שלי. אף אחד לא נכנס.

אני לבד עם עצמי ועם הגוף שלי.

כאן רק אני מחליטה ורק אני אחראית.

זה שלי! ואני אגיד פה מה קשה ומה קל.

אבל מה לעשות, כשהאנרגיות מסביב יושבות חזק על הכתפיים

ברור שקשה לי. תנסו אתם לרוץ עם 15 ק"ג עודף

ועוד כפול "קשה לי"...

גם פה, כמו בכל שאר המקומות, כמו פולניה טובה, מסתירה כמה זה קשה.

יושבת לבד בחושך ולא מספרת לאף אחד.

שיבינו לבד כמה זה קשה לי. אולי מישהו כבר ישים לב אלי ויציל אותי!

אז הנה אני אומרת, כבר לא פולניה טובה (ואני בכלל מברזיל...):

קשה לי! יש מלא דברים שקשים לי.

קשה לי עם חוצפה של אנשים, שכואב לאחרים, שאנשים לא מדברים וסוגרים את הלב

קשה לי לראות סבל של אנשים או חיות, חוסר הבנה וחוסר אמפטיה

קשה לי עם אכזריות והתנהגות רעה ופוגענית

קשה לי להקים עסק לבד בעצמי ולוותר על שעות חופשיות

קשה לי שהילדים לא מקשיבים/לא מסדרים/רבים/מקטרים

קשה לי שאני חושבת שבילדים הקטנים משקיעה פחות זמן איכות מהגדולים

קשה לי כשלא מצליחים להתקדם כלכלית ו/או לענות לשיחות טלפון מהבנק

קשה לי לראות אנשים שאני אוהבת מוותרים על עצמם ועל החיים

קשה לי לעמוד בלו"ז המטורף של האיש שלי

קשה לי שהבית לא מסודר/נקי וקשה לי גם לנקות/לסדר כל הזמן

קשה לי עם לחץ בלי טיפה של אוויר

קשה לי לשחות במים עמוקים או לשחות בכלל לאורך זמן

קשה לי שהילדים שלי מסתגרים ולא רוצים לדבר

קשה לי לסחוב על הכתפיים שלי את הקשיים והכאבים של אנשים אחרים

קשה לי כשלא נפגשת מספיק עם חברות

קשה לי להפסיק לגרד את הפצע בפנים

קשה לי לבשל כל הזמן ושיצא טעים ובריא וקשה לי כשאין אוכל בריא וטעים

קשה לי לא לקנות לילדים/לעצמי לבעלי בגדים/משחקים/נעליים/ממתקים

קשה לי לשווק את עצמי ואת העסק כל הזמן

קשה לי לעמוד בציפיות של כל הסביבה ממני

קשה לי שמתאכזבים ממני ושאני מרגישה שלא אוהבים אותי

קשה לי להתאמץ כל הזמן ושהדברים כבר לא באים בקלות

ו... כנראה זו רק ההתחלה אבל הכי חשוב-

קשה לי להיות לבד בחושך.

אוהבת אור ואוהבת אנשים...

וואו, זה כל כך משחרר להוציא את זה החוצה.

כבר הרבה פחות קשה...

עומדת מול המראה ומנסה לראות את מה ומי אני מחזיקה על הכתפיים

ומשחררת... מורידה מעל כתפיי את כל מה שאני לא רוצה לסחוב יותר.

לא חייבת. בוחרת לשחרר.

בודקת מי מחזיק לי בידו את קנה הנשימה

ועוצר אותי מלנשום באופן חופשי.

מבקשת ממנו יפה לשחרר את היד שלו. תודה. אני אסתדר בלעדיך.

כן, חושבת לעצמי - סוף סוף את עושה עם עצמך עבודה,

בדיוק כמו שאת עושה כ"כ טוב עם הילדים והמבוגרים שאת מטפלת בהם.

משחררת וכבר, יש יותר אוויר. הראש מזדקף, הצוואר משתחרר.

הכיפה המסתחררת שאחזה בראש שלי השבוע, לא מורגשת.

ישנה הרבה יותר טוב בלילה.

והנה הכנפיים נפרשות בחזרה.

ואתם יודעים מה, היום רצתי וזה לא היה כ"כ קשה :-)

מוקדש באהבה עצומה לאמא שלי (ולכל האמהות) - מותר לך גם, להגיד שקשה לך. את עדיין קוסמת בעיני!

יכולה עכשיו להמשיך לעוף בחופשיות ולפזר את אבקת הקסמים שלי.


Featured Posts
Recent Posts
Archive