לרוץ איתו 1/אנחנו כבר לא רבים (כמעט)


איזה כיף לרוץ איתו עכשיו. במקום לריב כל היום וכל הדרך. אנחנו מדברים.

ואני סומכת עליו ומתייעצת איתו. בוחרים יחד את הדרך הנכונה.

עד לפני כמה זמן זה לא היה ככה. היו ימים שפשוט התעלמנו אחד מהשני והכאבנו.

התנקמנו זה בזה. אני הולכת נגדו והוא נגדי.מלחמות של כוח ומשברים של חולשה.

אני עושה לו דווקא והוא... הוא מחזיר בעוצמות, ממש משתק ומפיל אותי לקרשים.

ואחרי כמה ימים, כשהתאוששתי, שוב. אותו הדבר.

היו ימים שהיה ממש סדין אדום, לא שומעת, לא רואה, לא מרגישה אותו בכלל.

מתעלמת ומאביסה אותו בכל שיט אפשרי.

למה? כי מגיע לי. ומי אתה שתגיד לי? ומי אתה שתחליט עלי?

לא מצליחה ליהנות מהביחד שלנו. היו משברים בלי סוף.

הרגשתי שהוא קמל, נחלש, בוגד בי! ועוד מעט, כבר לא תהיה דרך חזרה.

ואני כבר כ"כ עייפה, אין לי כוח לכלום.

בוקר אחד הזדעזעתי- 98!!! זה המספר שהופיע "פתאום" על המסך.

עוד מעט עוברת לתלת ספרתי. אני? 100 ק"ג? לא!!! זה לא יכול להיות.

זה לא אני. שוב הוא שולח לי סימנים.רק שהפעם התחלתי להקשיב.

שאלתי אותו איך הוא מרגיש. והוא ענה... חזרנו לדבר...

מה עושה לו טוב? מה הוא צריך? מה הוא רוצה?

ובכל פעם שיש ספק, אני עוצרת, חושבת, שואלת.

לא נגמרו המשברים. אך אנחנו עוברים את זה יחד.

אם מתחשק לי משהו שאני יודעת שיעשה לנו רע- אנחנו עדיין קצת מתווכחים.

מתפשרים על טעימות... אני מבקשת שיהיה חזק. נתגבר על זה ביחד מחר.

גם בריצות- הקצרות, הארוכות, בעליות, בירידות, במהירות ובקצב הנוח,

מקשיבה, בודקת, שואלת. האם הכאב הזה רגעי או קריטי?

מה אתה מנסה לשדר? הרי כאב לא מגיע סתם.

היום אנחנו יחד אני והוא.

מזינים זה את זה, משתפרים,

מתאמצים, מצליחים, נופלים, קמים,

מתקדמים בקצב שלנו, יחד.

עולים במקום אחד ויורדים באחר.

באהבה ובהוקרה זה לזה.

מעריכים את הכוח של כל אחד מאיתנו בנפרד

ובעוצמה של להיות גופנפש שלמים!

אני סומכת עליו, מכירה ביכולתיו ובחולשותיו.

והוא, מחזיר- באהבה, ביציבות, בבריאות, בגדילה, בצמאון לעוד!

ואני... אני מרגישה חזקה ובטוחה בעצמי ובגופי יותר מאי פעם!

ואם הייתי יודעת את זה בגיל 8, 10?


Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square